קובי בית בע"מ נ' חיי

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה ביולי 2005 מסרה התובעת לנתבע הצעת מחיר לביצוע עבודה של בניית פיר מעלית. לאחר שהסכים הנתבע להצעה החלה התובעת לבצע את העבודות בהתאם להצעה. הנתבע התחייב לשלם תמורתן סך של 72,072₪. התובעת סיימה את העבודות ביולי 2006. הנתבע שילם סך של 58,662.45₪ ונותר חייב 13,409.55₪. בכתב התביעה נטען כי הנתבע חייב לשלם את החוב מכח דיני חוזים ודיני עשיית עושר.

על פי כתב ההגנה הסיכום היה כי העבודה תבוצע בתוך 30 יום והתמורה בסך 66,000₪ כולל מע"מ תשולם על פי שלבי התקדמות ביצוע העבודות. מתוך הסך האמור קיבלה התובעת סך של 58,666.45₪. לטענת הנתבע התובעת לא עמדה בהתחייבותה לבצע את כל העבודות ולסיימן בתוך 30 יום ולמעשה עד היום לא עשתה זאת. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובעת התרשלה בביצוע העבודות ונתגלו בהם לקויים רבים שעד היום לא תוקנו. עקב התנהלות התובעת נגרמו לנתבע הוצאות, נזקים ועוגמת נפש במיוחד עם שכניו עקב חדירת רטיבות ויש לקזז מכל סכום שיפסק לתובעת הוצאות לביצוע השלמת העבודות בסך של כ-28,000 ₪.

2. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מרסל הרוש אשר שימש כמנהל פרוייקטים של התובעת בזמנים הרלוונטיים, של סרלביץ בלטריאו ולנטין ושל חאלד טרשאן אשר שימשו כמנהלי עבודה בתובעת, ושל יצחק אלבז, מנהל ובעל מניות בתובעת.

מטעם הנתבע הוגשו תצהיריהם של הנתבע עצמו, של יצחק משה בן אלול אשר טיפל בשיפוץ דירתו של הנתבע בתקופה הרלוונטית ושל אהרן שושן – חברו של הנתבע. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם למעט סרלביץ בלטריאו ולנטין, אשר התובעת ויתרה על העדתו (ר' עמ' 11 לפרוטוקול מיום 3.9.09) וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו על פי הצעת המחיר מתאריך 24.7.05 התמורה כפי שסוכמה בין הצדדים עמדה על סך 72,072₪ כולל מע"מ אשר מתוכה שולם סך של 58,662₪. יתרת החוב בסך 13,410₪ כוללת עבודות נוספות בסך 1859₪ בתוספת מע"מ וכן יתרת חוב בגין פיר המעלית בסך 10,000₪ בתוספת מע"מ. מעדותו של הנתבע עולה כי השנויים שבוצעו בהזמנת העבודה נעשו על דעת המהנדס מטעמו וביוזמתו. מעדויות עדי התביעה עולה כי התובעת ביצעה את כל התחייבויותיה ובאופן מקצועי, הלקויים המינוריים שהיו קיימים תוקנו באופן מיידי וכל העיכובים היו באחריות הנתבע. מעדותו של מרסל הרוש עולה כי פיר המעלית היה מוכן בחודש פברואר 2006 והשלמת העבודות היתה תלויה בחברת המעליות ובעבודות שאינן באחריות ובביצוע התובעת. לטענת ב"כ התובעת הנזילה היתה תוצאה של פעולה רשלנית של חברת המעליות, וכלל לא קשורה לתובעת.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו תמורת העבודות שהוסכמה היתה בסך 46,800₪ כאשר סוכם כי הנתבע ישלם לתובעת סך נוסף של 20,000₪ אשר לא ירשם בהסכם. התובעת נמנעה מלבצע חלק מהעבודות ולא השלימה את העבודות עד היום זאת על אף שהנתבע שילם לה מעבר לעבודות שבוצעו בפועל. גם העבודות שנעשו על ידי התובעת נעשו ברשלנות וכתוצאה מכך התגלו לקויים רבים וחמורים באותו חלק של העבודות שהתובעת ביצעה. התובעת עד היום גם לא תיקנה את הליקויים זאת על אף הזדמנויות חוזרות שניתנו לה ועל אף שני ניסיונות לתיקון. לאחר סחבת נמשכת מצד התובעת ולאור אי אמינותה של התובעת החליט הנתבע לפתור באופן עצמאי את הבעיות שהתובעת יצרה. בשל העלות הגבוהה שנדרשה להשלמת העבודות כעולה מהראיות, החליט הנתבע לטפל קודם בבעיות החמורות והדחופות. מעדויות העדים שהביא הנתבע עולה כי התובעת כשלה בכל ניסיונותיה לתקן את התקלות ולמנוע חדירת מים לחדר החשמל של המעלית ונזילות מי הגשמים מגג פיר המעלית וכי רק לאחר שהנתבע הזמין בעלי מקצוע אחרים, נפתרו בעיות חדירת המים והרטיבות.

דיון

4. בהצעת המחיר אשר ניתנה על ידי התובעת לנתבע והנושאת תאריך 24.7.05 נרשם סך של 72,072 ₪ כתמורת העבודות כולל מע"מ (ר' נספח א' לכתב ההגנה). בהסכם הנושא תאריך 14.8.05 נרשמו תחת הכותרת "תנאי תשלום" 4 תשלומים בסך 11,700 ₪ כל אחד בהתאם לקצב התקדמות העבודה (ר' נספח ב' לכתב ההגנה). קרי, סך כולל של 46,800₪. לגרסת התובעת ההסכמה בין הצדדים הייתה בהתאם לאמור בהצעת המחיר ובשל כך אף הוסף בכתב יד בסעיף 3 להסכם כי הוא כפוף "... להצעת המחיר והמפרט הטכני". לגרסת התובעת נרשם המחיר הנמוך יותר לבקשת הנתבע וזאת מאחר ונזקק לרישום הנמוך לצורך הצגתו לועד הבית (ר' סעיף 3 לתצהירו של מרסל הרוש; עדותו בעמ' 7-6 לפרוטוקול מיום 3.9.09). לגרסת הנתבע, סוכם בעלפה כי התמורה תעמוד על סך של 20,000 ₪ בנוסף לתמורה הקבועה בהסכם כאשר הרישום בהסכם נעשה לבקשת התובעת (ר' סעיף 5 לתצהירו של הנתבע עליו למעשה לא נחקר; עדותו בעמ' 17 לפרוטוקול מיום 8.11.09, שורות 22-19).

מעדיפה אני את גרסתו של הנתבע ככל הנוגע להיקף התמורה המוסכמת שהיתה מהימנה עלי. ממועד מתן הצעת המחיר, מועד ההסכם, הרישום בהסכם ומגרסאות הצדדים עולה כי התנהל משא ומתן בין הצדדים לאחר הצעת המחיר, משא ומתן שלא קיבל את ביטויו בהסכם הכתוב. שהרי לגרסאות שני הצדדים סכום התמורה הנקוב בהסכם אינו משקף את ההסכמה בין הצדדים. סביר להניח כי במהלך אותו משא ומתן שונה המחיר שבהצעת המחיר המקורית. בנוסף. מאחר ואין מחלוקת כי נתגבשה הסכמה בעלפה לתשלום חלק מהתמורה, הסכמה שלא קיבלה בטוי בכתב, סביר בעיני כי זו היתה לתשלום סכום מדוייק כגירסת הנתבע. קרי, 20,000₪ ולא 25,272 ש"ח כמתחייב מגרסת התובעת.

אין בידי לקבל את טענת התובעת ולפיה ההפנייה בהסכם להצעת המחיר מלמדת כי זו היתה ההסכמה. ההפנייה להצעת המחיר לא נעשתה תחת ראש הפרק של תנאי התשלום, וההפנייה "להצעת המחיר והמפרט הטכני" גם יחד מלמדת כי נעשתה לצורך היקף העבודות כפי שפורטו בהצעת המחיר ולא בהסכם, ולא לצורך הפנייה למחיר המופיע בה.

מסקנתי היא איפוא כי התמורה המוסכמת עמדה על סך 66,800₪ כגירסת הנתבע. הנתבע שילם לתובעת סך של 58,662 ₪. נותרה איפוא יתרת חוב בסך 8138 ₪.

5. לגרסת הנתבע אין הוא מחוייב לשלם סכום זה מאחר והעבודות עליהן הוסכם לא הושלמו ובעבודות שבוצעו נתגלו ליקויים, כאשר את כל אלו יש לקזז מיתרת התשלום שעוד נותרה.

אשר לעבודות שלטענת הנתבע לא בוצעו. אלו פורטו בסעיף 5 לתצהירו של הנתבע. מעדותו של הנתבע עולה כי בניית קיר אחד בלבד במקום שלושה (סעיף 5ד לתצהיר) היתה בהנחיית המהנדס המלווה מטעם הנתבע וזאת עקב סלע שנתגלה במקום המיועד לחפירה (ר' עמ' 18 לפרוטוקול מיום 8.11.09, שורות 26-20). מהעדויות מטעם התובעת עולה כי במקביל חייב גלוי הסלע עבודות נוספות (ר' סעיף 6 לתצהירו של מרסל הרוש; עדותו בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 3.9.09). סורג הביטחון אשר נזכר בסעיף 5ה לתצהיר הנתבע, לא פורט לא בהצעת המחיר ולא בהסכם בין הצדדים כך שלא הוכח במידה מספקת כי התובעת התחייבה להתקנתו. אשר להתקנת לבני זכוכית כמפורט בסעיף 5ג לתצהיר הנתבע, על פי תצהירו של מרסל הרוש, ויתר למעשה הנתבע על התקנתם במהלך הבניה (ר' סעיף 11 לתצהיר). גרסא זו לא נסתרה ולמעשה גם הנתבע אינו טוען כי רוצה הוא בביצוע העבודה. אמנם התובעת אישרה כי עלותם של לבני הזכוכית היא כ-2000₪ (ר' סעיף 4 לסיכומי התובעת). עם זאת, לגירסת התובעת אשר לא נסתרה בוצעו עבודות נוספות בסכום מקביל (ר' נספחים ג-ד לכתב התביעה; סעיף 4 לתצהירו של חאלד טרשאן) כך שסכום החוב הכולל לא השתנה (ר' סעיף 6 לסיכומי התובעת). על פי תצהירו של הנתבע גם לא בוצעה צביעת פנים של הפיר, והתזת חומר כנגד רטיבות (ר' סעיפים 5א-ב לתצהיר הנתבע). גרסת התובעת היא כי העבודות בוצעו במלואן וכי תיקונים מינוריים שנתבקשו על ידי הנתבע בוצעו אף הם (ר' סעיפים 14-13 לתצהירו של יצחק אלבז; עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 8.11.09, שורות 9-8). הנתבע לא תמך את טענתו בדבר אי ביצוע העבודות האמורות בחוות דעת. ממכתבו של המהנדס חסידים שליווה את הפרוייקט מטעם הנתבע ואשר הוגש על ידי הנתבע לא עולה כי לא בוצעו העבודות האמורות. בנסיבות אלו לא הוכיח הנתבע במידה מספקת את אי ביצוען של העבודות.

6. אשר לליקויים. לגרסת הנתבע בעקבות ביצוע העבודות על ידי התובעת חדרו מים לחדר המכונות ולפיר המעלית (ר' סעיפים 11-9 לתצהיר הנתבע). גם לגרסת התובעת נתגלו חדירות מים בעקבות ביצוע העבודות אלא שאלו טופלו על ידה לגרסתה (ר' סעיפים 8-7 לתצהירו של מרסל הרוש; סעיפים 11-10 לתצהירו של אלבז יצחק). הגם שמחומר הראיות עולה כי התובעת טיפלה בבעיות רטיבות שנתגלו, גם עולה כי הבעיות לא נפתרו והיה צורך בביצוע עבודות נוספות. מר יצחק בן אלול שהעיד מטעם הנתבע ואשר עדותו היתה מהימנה עלי ביצע עבודות חציבה ויציקה כעולה מעדותו לאחר הצעת מחיר שנתן באוקטובר 2007, כאשר האיטום עצמו נעשה על ידי חברת איטום והקבלה עבור האיטום שבוצע צורפה על ידי התובע (ר' עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 8.11.09, שורות 22-17; עמ' 12, שורות 17-10; נספחים ז-ח לתצהירו של הנתבע). על פי תצהירו של הנתבע ביצע את העבודות שסומנו א ו-ב בהצעת המחיר ואשר עלותן על פי ההצעה היא 4000₪ (ר' סעיף 15 לתצהיר). עדותו נתמכת בזו של מר בן אלול. עם זאת, לא הנתבע ולא מר בן אלול העידו כי אכן שולם הסכום האמור תמורת העבודות שבוצעו. בין השניים, כעולה מהעדויות, קשרי ידידות רבת שנים (ר' עמ' 11 לפרוטוקול מיום 8.11.09, שורות 10-9). בנסיבות אלו אני אומדת את סכום הנזק במחצית הסכום שננקב בהצעת המחיר. קרי, 2000₪.

הנתבע צירף קבלה של חברת איתמר אשר ביצעה איטום "סביב הסלע בחדר המכונות", איטום תמורתו שולם סך של 808₪ (ר' נספח ז' לתצהיר). עוד צירף הנתבע קבלה על סך 600₪ עבור פסולת שפונתה באמצעות מכולה מחזית הבניין. הקבלה נושאת תאריך 22.3.06 (ר' נספח ט לתצהיר). לגירסת התובעת מדובר בפנוי פסולת עקב השיפוצים האחרים שביצע הנתבע בדירתו אותה עת. על פי תצהירו של יצחק בן אלול אשר הוא שביצע את עבודות השיפוץ בדירת הנתבע, הוא פינה בתום העבודה את כל הציוד והפסולת ששייכת לשיפוץ בו עסק (סעיף 3 לתצהיר). העד לא נחקר על האמור בתצהירו בעניין זה. גם ממכתבו של המהנדס חסידים מיום 20.2.06 עולה כי אותה עת טרם פונתה פסולת הבנין על ידי התובעת על אף שעל פי עדויות התביעה עובדי התובעת כבר לא עבדו באתר (ר' סעיף 15 לתצהירו של מרסל הרוש).

לנוכח כל האמור סבורה אני כי הנתבע הוכיח במידה מספקת את ההוצאות האמורות הכרוכות בפנוי הפסולת, ובביצוע האיטום.

אשר ליתר הנזקים הנטענים, לא די בהצעת המחיר שהציג התובע על מנת לבסס את קיומם.